כָּל עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא רְגִילָה לְהַסִּיק הַתַּנּוּר
וְהֵטִילָה בּוֹ אוּד עָשֵׁן, מִשּׁוּם בּוּשָׁה.
הָיְתָה לָהּ שְׁכֵנָה רָעָה,
אָמְרָה: הֲרֵי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאֵין לָהֶם וְלֹא כְלוּם – אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה כָּל כָּךְ מַהוּ?
הָלְכָה וְטָפְחָה עַל הַדֶּלֶת.
נִתְבַּיְּשָׁה וְנִכְנְסָה לַחֶדֶר.
נַעֲשָׂה לָהּ נֵס וּמָצְאָה הַשְּׁכֵנָה אֶת הַתַּנּוּר מָלֵא כִּכָּרוֹת וְהָעֲרֵבָה מְלֵאָה עִסָּה.
אָמְרָה לָהּ: פְּלוֹנִית, פְּלוֹנִית!
הָבִיאִי מִרְדֶּה, שֶׁפִּתֵּךְ נִתְחָרְכָה.
אָמְרָה לָהּ: אַף אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְכָךְ.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְרַ' חֲנִינָא: עַד אֵימָתַי אָנוּ מִצְטַעֲרִים וְהוֹלְכִים כָּל כָּךְ?
אָמַר לָהּ: וּמָה נַעֲשֶׂה?
אָמְרָה לוֹ: בַּקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיִּתְּנוּ לְךָ דָּבָר מִן הַטּוֹבָה הַגְּנוּזָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
הִתְפַּלֵּל וְיָצְאָה כְּמִין פִּסַּת יָד וְנָתְנָה לוֹ רֶגֶל אַחַת שֶׁל שֻׁלְחַן זָהָב.
רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחַן זָהָב שֶׁל שָׁלֹש רַגְלַיִם וְהֵם עַל שֻׁלְחָן שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלַיִם.
אָמַר לָהּ: נוֹחַ לָךְ שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים יֹאכְלוּ עַל שֻׁלְחָן שֶׁל שָׁלֹש רַגְלַיִם,
וְאָנוּ נֹאכַל עַל שֻׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו?
אָמְרָה לוֹ: וּמָה נַעֲשֶׂה?
הִתְפַּלֵּל וְיִטְּלוּהָ מִמְּךָ. הִתְפַּלֵּל וּנְטָלוּהָ.
שָׁנוּ: גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן,
שֶׁכָּךְ מְקֻבָּלִים אָנוּ: מִן הַשָּׁמַיִם נוֹתְנִים אֲבָל אֵין נוֹטְלִים.
